זהו המנגנון שמאחורי רוב הדיאטות הכושלות, וכמעט איש אינו מסביר אותו לציבור. אין זה עניין של קלוריות, חילוף חומרים או כוח רצון: זה עניין של איך כללי אכילה שנכפים מבחוץ משבשים מערכת ויסות שפעלה בשלמות מעצמה.
על מה אנו מדברים
ריסון קוגניטיבי מוגדר ככוונה — מוצלחת או לא — לשלוט מנטלית באכילתו של אדם כדי לרדת במשקל או להימנע מעלייה. אין הוא מוגבל לפרוטוקולי דיאטה פורמליים: הוא כולל גם את הכללים הבלתי פורמליים שאנשים ממציאים לעצמם, כמו לא לאכול בין ארוחות, להימנע משומן, לא לאכול פחמימות בערב, לא לשלב מאכלים מסוימים.
המשותף לכללים אלה הוא שהם מחליפים היגוי פנימי (רעב, שובע, העדפה) בהיגוי חיצוני (רשימה, שעון, מספר). אולם מאמצי שליטה בדרך כלל אינם ניתנים לקיום ללא הגבלה, ותמיד מלווים באובדני שליטה.
כיצד המעגל המרושע מתבסס
התנהגות אכילה תקינה שומרת על שיווי המשקל השונים של הגוף: היא נשלטת על ידי צורכי אנרגיה ותזונה, ומונעת על ידי תחושות ורגשות אכילה המבטאים צרכים אלה. הריסון הקוגניטיבי מקצר את המערכת הזו.
הרופאים שתיארו את התופעה מבחינים בכמה שלבים: בראשון, תחושות האכילה נתפסות אך מתעלמים מהן בכוונה; בשני, הן נתפסות אך האדם אינו יכול עוד לפעול לפיהן; השלבים המאוחרים תואמים הפרעות אכילה הולכות ומחריפות. אותם מחברים מתארים ארבעה שלבים — קל, בינוני, חמור, לא מפוצה — ומדגישים שכולם, הקטנים והגדולים, ניתנים לטיפול.
קריאה זו תואמת את סקירת Anses, המזהה הפרעות נפשיות, ובראשן הפרעות אכילה, בין תוצאות הדיאטה. הקבוצה המקצועית הצרפתית GROS, העוסקת בהשמנה ובעודף משקל, רואה בריסון הקוגניטיבי את הסיבוך הנפוץ ביותר של דיאטות הרזיה.
מדוע האיסור מגביר את התשוקה
מאכל אסור משנה את מעמדו. הוא חדל להיות מאכל אחד מני רבים והופך להימור, טעון חרדה ואשמה. המטען הרגשי הזה משבש את התהליכים הפיזיולוגיים השולטים בצריכה — לאכול כדי לספק את התיאבון, לעצור בשובע — ולעיתים קרובות מוביל להתקפי זלילה שמחמירים בסופו של דבר את העלייה במשקל.
הפרדוקס שלם: הכלל שנועד להגביל צריכה של מאכל מסוים מגדיל בסוף את צריכתו הכוללת, תוך שחיקת ההערכה העצמית בכל החלקה.
שבע דרכים לרפות את האחיזה
- החלף איסורים בעדיפויות. "יותר ירקות וחלבון" עובד טוב יותר מ"לעולם לא עוד קינוח".
- הכנס מחדש בכוונה מאכלים שהושטנו, בכמויות מתוכננות, כדי לשלול מהם את מעמדם החריג.
- למד מחדש להבחין ברעב ובשובע, באכילה איטית יותר והרחק ממסכים.
- הבחן בין רעב פיזיולוגי לרעב רגשי, בלי לשפוט את האחרון: הוא מחייב מענה, לא איסור.
- רפה כללים במקום להדק לאחר החלקה. ההידוק הוא שמזין את המעגל.
- עזוב את חשיבת הכול או לא כלום. ארוחה אחת אינה יוצרת דיאטה, בשום כיוון.
- בקש עזרה להתקפי זלילה, אובססיית משקל או אשמת מזון מתמשכת. אלה מחייבים טיפול ראוי, לא כוח רצון נוסף.
מה שכדאי לזכור
הריסון הקוגניטיבי מסביר מדוע כה הרבה אנשים חכמים, מוטיבציוניים ומיודעים נכשלים בדבקות בדיאטה: אין זה פגם באופי אלא תוצאה צפויה של הפעלת שליטה מנטלית על מערכת ביולוגית. המוצא אינו עוד כללים אלא כללים פחותים ורופפים יותר, ובנייה מחדש של סוג היגוי המבוסס על תחושות.
מקורות
- Apfeldorfer G. & Zermati J.-P., Les régimes amaigrissants sont des troubles du comportement alimentaire, Réalités en nutrition, 2007 — דרך G.R.O.S.: https://www.gros.org/les-regimes-amaigrissants-sont-des-troubles-du-comportement-alimentaire
- Apfeldorfer G. & Zermati J.-P., La restriction cognitive face à l'obésité. Histoire des idées, description clinique, La Presse Médicale, 2001: https://www.gros.org/la-restriction-cognitive-face-lobesite-histoire-des-idees-description-clinique
- Apfeldorfer G. & Zermati J.-P., Traitement de la restriction cognitive : est-ce si simple ?, Obésité, 2009: https://link.springer.com/article/10.1007/s11690-009-0192-2
- G.R.O.S., Restriction cognitive et régimes: https://www.gros.org/restriction-cognitive-et-regimes
- Anses, Régimes amaigrissants : des pratiques à risque: https://www.anses.fr/fr/content/regimes-amaigrissants-des-pratiques-risque